קבלת תביעת עו"ד וחיוב נתבע בפצויו עקב עוולת תקיפה שבצע כלפיו במשרד עוה"ד

1.         עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד, שעילתן נזיקית (עוולת תקיפה), בגין ארוע תקיפה נטען ביום 16.10.07 (להלן: "יום התקיפה").

2.         התובע, עו"ד במקצועו, טוען כי ביום התקיפה הותקף במשרדו שבשד' המגינים 53 בחיפה (להלן: "המשרד") ע"י הנתבעים, תקיפה שגרמה לו לנזק גוף.

            מאידך, הנתבע 3 (התובע שכנגד) טוען כי ביום התקיפה, הוא זה שהותקף ע"י התובע במשרדו, ועקב תקיפה זו נגרם לו נזק גוף. 

רקע בקצרה

3.         הנתבעת 1 (להלן: "לנה") ובעלה השכירו לתובע ואשתו, דירה בבעלותם שברח' חיים עזז 5 בחיפה (להלן: "הדירה").

            תקופת השכירות, עפ"י חוזה שנחתם בין הצדדים בשנת 2004 (צורף כנספח א' לת/1, תצהיר עדותו הראשית של התובע), החלה ביום 22.10.04, ולאחר ניצול שנות אופציה שעמדו לזכות התובע עפ"י החוזה, הסתיימה תקופת השכירות ביום 21.10.09.

4.         בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי עצם קיומן של שתי שנות אופציית השכירות האחרונות, היינו מיום 21.10.07 ועד ליום 21.10.09, מחלוקת שבאה לידי ביטוי בתביעת פינוי שהגישו לנה ובעלה נגד התובע ואשתו (שוכרי הדירה) והערבים (הוריו של התובע) עפ"י שטר חוב שניתן לטובת משכירי הדירה (לנה ובעלה), נשוא תיק אזרחי 4611/07 בבימ"ש זה (להלן: "תביעת הפינוי"). העתק כתב תביעת הפינוי צורף כנספח יג לת/1.

            בסופו של דבר, בפס"ד מנומק מיום 17.3.09, פסק ביהמ"ש בתביעת הפינוי לטובת התובע דנן ואשתו (שוכרי הדירה), כשקבע כי תקופת השכירות צריכה להסתיים ביום 21.10.09. ערעור שהוגש על פסה"ד בביהמ"ש המחוזי נדחה (העתק פסק הדין צורף כנספח יז לת/1). 

5.         לטענת לנה ובעלה התובע זייף את תקופת השכירות בהסכם, באופן שבמקום שתסתיים בתאריך 21.10.07 נרשם כי אמורה להסתיים בתאריך 21.10.09.

6.         לשם בירור טענת זיוף זו (שכאמור נדחתה בפס"ד בתביעת הפינוי) הגיעו לנה, בתה לילה גונן (הנתבעת 2) ובן זוגה של הבת באותה עת מר דן יובל (שבהמשך יהפוך לחתנה של לנה, עם נישואיו לבתה לילה), הנתבע 3, למשרדו של התובע בחיפה ביום התקיפה.

7.         אין מחלוקת כי הנתבעים נכנסו למשרדו של התובע לאחר שפתח להם את הדלת (באמצעות זמזם), אולם קיימת מחלוקת בין הצדדים מה קרה מרגע הכניסה ואילך, עד הגעת המשטרה למקום לרבות שומר הבניין בו מצוי המשרד.

טענות התובע

8.         התובע מתאר את התקיפה בסעיף 12 לת/1 (תצהיר עדותו הראשית), כדלקמן:

א.         הנתבעים הגיעו למשרד בגבולות בשעה 19:00.

ב.         התובע לא ציפה לראות את הנתבעים 2 ו- 3 אלא רק את לנה.

ג.          הוא יצא מפתח חדרו אל חדר הכניסה על מנת לקבל את פניה של לנה. משראה כי ראשון הצועדים לעברו היה הנתבע 3, אותו לא הכיר, הוא הושיט לעברו יד ללחיצת שלום.

ד.         להפתעתו, הנתבע 3 התעלם מידו המושטת, דחף אותו ונכנס ללא רשותו ובצורה ברוטאלית לתוך חדרו, תוך שהוא חולף על פניו כאילו לא היה במקום.

ה.         בשלב זה הוא הבין כי הנתבעים לא באו לביקור נימוסין, לכן פנה מיד לכיוון דלפק הקבלה במשרד, מאחר שידע כי אזור זה מצולם, ושיער כי הנתבעים יירתעו מלתקוף אותו כשהם מודעים לצילומם.

ו.          באותו מעמד הוא גם ביקש מהנתבע 3 לצאת לאזור שטח הקבלה של המשרד. תוך כדי שהוא עצמו פנה לאזור דלפק הקבלה, תקף אותו הנתבע 3 באמצעות מרפק שהכניס לפניו.